המסע אל מרינה - פרק רביעי

פרק 4 - 25- או ללכת ברגל
אחר הצהריים ניסו הרביעייה להגיע שוב אל החנות, אך היא הייתה עדיין סגורה. "מעניין... למה היא סגורה? כבר עברה חצי שעה!" התעצבן מייקל. "לא יודעת... אולי המוכרת מאחרת? או שקרה משהו?" שאלה בר. "לא יודע" ענה מייקל. דקות ארוכות של שתיקה, הפינגווינים חיכו הרבה זמן... עד שנמאס להם כבר... "טוב נראה לי שנחזור הביתה, אולי נגיע מחר שוב, בתקווה שהמוכרת הזעפנית לא תהיה!" הסתכלה שקד על החנות בעצבנות. "הנסיעה הייתה לחינם..." הסכים איתה איתי. "בסדר. תחנת הרכבת די רחוקה, אם לא נרצה שיחשיך הלילה כדאי להתחיל ללכת.." המשיך מייקל. כולם הסכימו איתו והתחילו ללכת... "חכו רגע" חייכה בר. "אפשר לשים עלי את הטבעת?" היא המשיכה. "אבל אנחנו עוד לא יודעים עליה כלום! אולי היא מקוללת?" שאל מייקל. שקד מיד ענתה לו "תפסיק עם השליליות הזאת! נו באמת זה שטויות! ברי תשימי את הטבעת עלייך זה בסדר :)".  'גם את' רצה מייקל להוסיף, אך התחרט, כי יידע שאחותו לא תעבור על זה בשתיקה... ואולי היא צודקת.... למשך כל ההליכה אל תחנת הרכבת הסתוררה שתיקה בין ארבעת הפינגווינים. שקד ובר מדי פעם דברו על היום שעבר עליהן, ועל כמה שהן חייבות לנוח. איתי חשב בעיקר על זה שהוא רעב ומדי פעם הוא הצחיק את הבנות עם זה. אבל מייקל? מייקל שתק למשך כל ההליכה... וחשב על מה שיקרה בעתיד... 'יש כאן משהו חשוד.... אני בטוח' חשב לעצמו.
הוא הביט בבר, שענדה את הטבעת ושאל את עצמו מה היא תעשה לה? 'אני מקווה שכלום....' חשב מייקל. 'כי מבין כולם, היא הכי חשובה לי..'
כעבור הליכה ארוכה.. שכבר התחיל להחשיך, הגיעו ארבעת הפינגווינים אל תחנת הרכבת אשר תקח אותם הביתה: "שלום!" חייך איתי אל הכרטיסנית. "אפשר ארבעה כרטיסים לתחנת צפון מערב?" הוא המשיך. הכטיסנית אישרה ואיתי שילם. היא בדקה את סכום הכסף: "ילד, לא שילמת את הסכום הנדרש! בקשתי 100 מטבעות ונתת לי 75 מטבעות!". "אוי אני ממש מצטער! מיד אביא לך" אמר איתי בחשש ורץ אל חבריו שישבו בכסאות ההמתנה. "חברים? למשהו יש כסף?" שאל איתי בחשש. "לא ממש... קרה משהו?" שאלה שקד. "אני צריך עוד עשרים וחמישה שקלים או שאחד מאיתנו יצטרך לחזור הביתה ברגל!" הוא התעצבן.

אמשיך כשיהיו 36 קוראים ו-37,000 כניסות :) 

סליחה על הפרק הקצר :)