המסע אל מרינה פרק 4!

|
פרק 4- האיש המסתורי
עברו כמה שעות שהילדים הסתובבו בעיר. 
"חברים צריך לחזור הביתה.. כבר נהיה מאוחר!" אמרה שקד.
"אז איך בדיוק נחזור?" שאל איתי. "אולי נקח רכבת?" שאלה בר. "רעיון טוב" אמרה שקד.
והם הלכו לכיוון התחנה הקרובה. הייתה כבר שעה מאוחרת. כולם היו עייפים וישבו על הכיסאות להמתין לאיתי שייקנה כרטיסים. איתי רץ לכרטיסנית אך בדיוק כשהגיע , היא אמרה: "מצטערת הרכבת האחרונה להיום ייצאה!" וסגרה את התריס של הדוכן שלה.
איתי חזר אליהם במבט מבואס... "הרכבת האחרונה ייצאה להיום!" הוא אמר בכעס.
"אז איך נחזור בדיוק?! שקד את יודעת כמה שאמא ואבא ידאגו אם לא נחזור בשעות הקרובות?!" התעצבן מייקל.
"בקצב הזה מייקל אף מונית לא תסכים לקחת אותך ואת המצב רוח הזה שלך" צחקה שקד.
"צריכים טרמפ?" נשמע קול מאחוריהם. הם הסתכלו על האיש המחייך הזה ששאל אותם, והתקרבו אליו. הוא היה איש בעל כרס עגלגה, קרחת קדמית שנראה בין 50+.
"יש מצב שתקח אותנו?" שאלה בר. "נו?" הוא צחק. "לאן אתם צריכים?" והרביעייה חייכה אליו.
הם נכנסו לאוטו וכמעט שנמנמו. עברה חצי שעה של שתיקה. "אז?" האיש שאל. "מה היו מעשיכם בעיר הגדולה?" הוא המשיך. בר הפנתה מבט אל מייקל והוא החזיר לה. הם החליטו לשקר. "סתם... אתה יודע, טיילנו, קנינו דברים.." אמרה לו בר. "איזה דברים?" הוא שאל. בר שוב הסתכלה על מייקל וחשבה לעצמה 'מה הוא רוצה מאתנו?'. מייקל לקח את היד של בר, חייך אליה והראה את ידה לאיש. "הטבעת הזאת למשל..". האיש הסתכל על הטבעת פעור פה וזקוף גבות. "מאיפה הטבעת הזאת?" הוא שאל. בר כבר התייאשה 'מה שוב לשקר?'. היא החליטה לספר את האמת. "טוב תקשיב, די נמאס לי כבר לשקר. מצאנו את הטבעת הזאת במרתף אחד בתוך ספר עם מכתב על אישה בשם מרינה! החלטנו לחקור את הטבעת ולראות מעין היא באה, אבל האישה בחנות התכשיטים רק הסתכלה על הטבעת והתחמקה מלעזור לנו כאילו שהיא מקוללת!" בר פרקה את עצביה.
האיש לא ענה. בר עוד יותר כעסה: "נו מה עכשיו גם אתה מתחמק?!".
"לא". הוא ענה. "אני פשוט מכיר את מרינה" הוא המשיך.


אמשיך כשיהיו 40 קוראים

2 comments: